”ואהבת לרעך כמוך“

“חווית המוחלט איננה חוויה כלל משום שהחווה נעלם, וכשאין חווה מה אפשר לומר על כך? מי יספר על החוויה? כשאין נושא, גם המושא נעלם ורק נהר ההתנסות נשאר, הידיעה ישנה, אך היודע איננו. זאת הייתה הבעיה של כל המיסטיקאים; הם מגיעים אל המוחלט, אולם אינם יכולים להעביר זאת אל אלה המעוניינים בהבנה אינטלקטואלית. הם נהיו עמו לאחד, כל הווייתם אומרת זאת, אך קומוניקציה אינטלקטואלית איננה אפשרית. הם יכולים למסור לך, אם אתה פתוח לקבל, הם יכולים להניח לזה לקרות לך, אם אתה מוכן להניח לזה לקרות, אם אתה נכון לקליטה ופתוח לקבלה. אך מילים לא יספיקו, סמלים לא יעזרו, לתיאוריות ולדוקטרינות אין שום ערך. החוויה היא יותר התנסות מאשר חוויה, היא תהליך. היא מתחילה, אך לעולם אינה מסתיימת. אתה נכנס לתוכה, אך אינך נעשה בעליה. היא כמו טיפה הנופלת לתוך האוקיינוס או כמו האוקיינוס עצמו, הנופל אל תוך טיפה. זהו מיזוג עמוק, א ח ד ו ת , אתה פשוט נמס אל תוכה, שום דבר אינו נותר מאחור, אפילו לא עקבות. אם כן, מי יתקשר?

המיסטיקאים בכל העולם תמיד הרגישו אזלת יד בתחום הקומוניקציה; קומוניקציה היא העברת ידע באמצעות מילים; נאמרות רק מילים ורק מילים נקלטות ומובנות. מילים הן כאלה שמעצם טבען הן מתות, ששום דבר חי אינו יכול להימסר דרכן, בחיי היומיום, קל וחומר במוחלט: גם בהתנסות רגילה, כשיש לך רגע של שיא, רגע של אקסטזה, כשאתה מרגיש משהו באמת ונהיה למשהו, אי אפשר להעביר זאת במילים”. (טנטרה-ההבנה העילאי , בהאוואן שרי ראג’ניש) שיטה קוד-יה מאפשרת לנו להביט בעצמנו בפרספקטיבה שונה, בעזרת האבחון והניתוח האישי, מתאפשרת לנו צפייה בעצמנו כמו ממקום אחר. בעזרת המאבחן המקודד, אנו רואים את עצמנו כהוויה האנרגטית, ביחס ליקום, ביחס לזמן ולצורות הוויה שונות. ביחס לאיפה היינו רוצים לראות את עצמנו, אנו יכולים לחוות את פוטנציאל הגשמת הייעוד הנשמתי שלנו במלואו, ממקום אובייקטיבי חיובי ואוהד. תהליך אישי כזה מבריא ומאחה את הקרעים בסיבים האנרגטיים שנובעים מביקורת וחוסר אהבה עצמית.

האמנם כפי שאושו טוען, מילים מתות מעצם טבען? באותיות טמון הסוד לגבי התקיימות שאין בה זמן וגבולות, אין קליפות וחומר. האותיות הן שער לאנרגיות שאין להן קשר לזמן ומקום ספציפי, אלא לכל הזמן בכל מקום, מה שהיה הוא שיהיה. בתבנית האותיות והמספרים, בשמו של האדם ובגלגול הזה ישנה ההשתקפות של התמצית האנרגטית של הנשמה, של כל גלגוליו הקודמים והבאים. באותיות של שמו יש כוחות לברוא עולמות ולשנות גורלות, מעצם קיומן.

בידי המבין את הסוד יש עצמה, לכן בדרך הלימוד יש הרבה דלתות לפתוח, ותפיסות מגבילות לשחרר, שלבי התנקות ולמידה. וכמובן חציית השער החשוב – “ואהבת לרעך כמוך“.

תלמידים של שיטת קוד-יה, מקודדים, לומדים את הסוד הטמון במשפט החשוב הזה, מאתרים בתוכם את הגבולות והגבלות התודעה לעומת התפשטות החומר והמסוגלות להרחיב במקסימום האפשרי את גבולות הגוף וההילה – האנרגיה המקיפה אותו, כאשר אי שיפוט אוהב ופתיחות מאפשרים מיזוג תודעתי עם גוף אחר או כל תבנית קיום אחרת בשלמות. האהבה השלמה הזו שאין איתה תנאים או הסתייגויות, אהבה ללא הסתייגויות זוהי יכולת אלוהית – תמצית האחדות… מנגד, האדם קיבל את הגבולות ואשליית היחידה, האגו, את גופו בעולם שיש בו כיליון מתוזמן אבל יחד עם זאת קיבל גם את המפתח הטמון ב- “ואהבת לרעך כמוך”, על מנת לבוא לידי תיקון בנקודת האהבה הזו ולהתמזג , להיות אחד עם האנרגיה והתודעה האלוהית.

”וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר“ . המילים שייכות לעולם הניגודים שנולד בבריאה, לטכנולוגית הבריאה עצמה, בה כל מילה היא מטריצה מוזיקלית שמחוללת מציאות.

כל דבר שננסה להביע על ידי מילים כגון : תחושת שלמות, חווית אושר, נגיעה במושלם, יהיה בלתי-אפשרי להבעה שתדמה בעוצמתה לחוויה. זאת משום שההבעה דרך המילים יוצרת המעטה בעוצמת החוויה, גבולות, תבניות המילים הם כלים שלתוכם נדחסים ומצטמצמים אורות הניגון, התדרים והאנרגיות של כל מילה והמשמעויות העמוקות שלה.

ההמעטה הזו נוצרת בגלל ההפרדה וההבדלה בין האותיות, בגלל תבניות חשיבה שיש לכולנו שהן אסוציאטיביות ומוכנות מראש, אפילו בגלל הצורך להשתמש בכלי שיביע אותן (הדיבור, גוף האדם – חומר), החוויה באה לידי ביטוי דרך אנרגיות מקוטעות, מחולקות ומופרדות ולא כמסה אחת.

המילים מובנות על ידי המוח השמאלי והרגשות והחוויות במוח הימני. המוח עצמו מורכב מניגודים. למעשה, אנו אבסורד, משהו שסותר את עצמו וכל מה שסביבנו נמשך אלינו ויוצר איתנו אינטראקציה, מכוח המשיכה וההתנגדות.

“האישה היא עזר כנגדו“ הקיום שלנו הוא תמיד בהשוואה למשהו שעומד כנגד, השמיים מתקיימים ביחס לאדמה, הזכר ביחס לנקבה, ההשוואה לנקבה עושה אותו זכר, אין הוא זכר ביחס לעצמו. הפרדה וניגודים… אין בנו את הכלים להבין את משמעות האנרגיה האינסופית שאנו מייחסים לאלוהות או את עולם האחדות בו היא מתקיימת. לכן נברא העולם עם אורות בתוך כלים – האותיות; שהן למעשה אותם אורות (בזעיר אנפין) אותן אנרגיות שמתקיימות בעולם האחדות, כישות אחת ובעלמנו במופרדות, וכל הסובב אותנו בעולם העשייה עובד על בסיס של השוואת הניגודים, על מנת שנוכל לתפקד בתוכו ואולי לרפא אותו ואת עצמנו בכך שנשאף להגיע אל האחדות, על אף הניגודים ובעזרתם, דרך “ואהבת לרעך כמוך”, המבטל במילה כמוך, את ההבדל וההפרדה ביננו לזולת דרך אהבה ואהבה עצמית באותה מידה.

“ואהבת לרעך כמוך” הוא תיקון להפרדה ומקרב לאנרגיה אלוהית של אחדות.