מה עדיף: שנוי מינימלי או איזון מקסימלי?

אנחנו מורגלים לחיות עם שם אחד כל החיים, שם הוא לא משהו שמשנים חדשות לבקרים, למעט שינוי שם המשפחה בנישואין.
כשמגיעים למאבחן/ת / מקודד/ת, שדייק/ה באבחנת הקשיים באופן שהוא מעבר לרציונל וזה הזיז משהו בקופסא ואף יש הבנה של הלוגיקה המדויקת העומדת מאחורי שיטת קוד-יה ובמפגש האישי נמצא שיש צורך לעשות שינוי שם כדי ליצור איזון: בריאותי, זוגי או כדי לשחרר תקיעות כזו או אחרת, ההעדפה הראשונית היא להשאר כמה שיותר צמודים לשם הישן, לעשות שינוי מזערי, בלתי מורגש…כי קשה לזוז מהמקום המוכר ולהטמיע את המשמעות לעומק, למרות ההסברים, גם אם מאד זקוקים לשינוי המדובר, בעיקר משום שהתהליך עצמו לא פשוט ויש חשש מתגובות הסובבים ופחד ממעבר אל הלא מוכר…

לצורך הדגמה בלבד: אם לאה צריכה לשנות שם היא תעדיף להקרא : ליאה, איילה, אלה, לייה וכו’ גם אם היא רווקה בת 38 וחסרה בשמה אות שמאפשרת זוגיות ואף אחד מהשמות האלה לא משיג את המטרה.
הבעיה היא שאם בכל זאת נעשה שינוי בפועל והמילה איזון היתה שם, שינוי מינימלי לא מנמיך את רמת הציפיות לשינוי משמעותי בחיים, למרות שנאמרות במפורש המילים : יש צורך ב”איזון מקסימלי” ולא “איזון חלקי” או “יחסי” כדי להשיג את התוצאה הרצויה ואז נוצר תסכול .

כשיש צורך בשינוי משמעותי, והעניין נבדק ע”י מקודד/ת ונאמר שהבעיה אותרה בשם, איזון אנרגטי, המשפיע על גוף ונפש, יושג רק ע”י שינוי מערך האותיות בשם.
למרות הקושי בתחילת התהליך, לאחריו, כשמגיעה תחושת השיפור ומושגת התוצאה הרצויה, זה שווה הכל.

ראו מכתבים מאנשים שעברו תהליך של שינוי שם

מהי שיטת קוד-יה ואיך נוצר איזון ?

מהו בכלל שם ואיך הוא משפיע על חיינו ?
שם הוא רטט, המוזיקה של הגוף

מהו איזון או חוסר איזון ?
הגוף שלנו הוא מערכת רוטטת (כל איבר “מנגן מוזיקה” משלו – שפה) נקודות מסוימות בגוף מייצרות אנרגיה – הצ’קרות – בנקודות אלה יש בלוטות, עצביות או הורמונליות, כגון: בלוטת התריס, תימוס, יותרת הכליה, איצטרובל ועוד. ריבוי אנרגיה או חוסר אנרגיה בכל צ’קרה מפריע לתפקוד תקין עד נזק פזיולוגי .
כל צ’קרה אחראית על אנרגיה בתחום ספציפי, למשל : צ’קרת הלב + צ’קרת השורש, אחראית על זוגיות מאוזנת כחלק משיגרת חיינו, איזון של צ’קרת הגרון וצ’קרת המין יאפשרו מימוש עצמי וביטוי ליכולות באופן מתגמל וכו’ … כשעושים שינוי שם, מאזנים את כל הצ’קרות כך שהאנרגיה תתפזר בהן באופן שווה בכל רגע נתון ותהיה אקטיבית ומועילה, ומנטרלים קצרים אנרגטיים שמגיעים מזרימת אנרגיה שלא מנותבת נכון.
שינוי מינימלי לא תמיד מאפשר איזון של כל המערכת האנרגטית ומוביל להתפשרות על מיקסום האפשרויות בתחום ספציפי בחיינו.

חוסר איזון הוא מצב שבוא החום בגוף (חום = אנרגיה) לא מתפזר באופן שווה, יש ריכוז גבוה של חום בנקודה מסוימת לעומת חוסר חום בנקודה אחרת בגוף, לחום יש נטיה פיזיקלית להתפשט ולהתרחב ובגלל שהגוף הוא “כלי” מוגבל, עודף חום בנקודה ספציפית שאין לו לאן להתפשט, יצור שינויים מבניים, גידולים וכו’.
איזון מקסימלי הוא מצב בו החום בגוף מתפזר שווה בשווה וכל מרכזי האנרגיה (צ’קרות = נקודות בגוף בהן יש בלוטות עצביות או הורמונליות) פעילים באופן שנותן מענה ביחס לזמן, מה שמאפשר מיצוי של הפוטנציאל במקסימום האפשרי בכל חלון שהזמן פותח, כגון : בריאות, זוגיות, מימוש עצמי ועוד.

שיטת קוד-יה מאפשרת לראות את תנועת האנרגיה בגוף ביחס לכל רגע נתון, (הזמן הוא לא ליניארי כמו שאנו נוטים לחשוב, עבר ועתיד פרוסים בשכבות שניתן להתבונן בהן ובעודפי / חוסרי אנרגיה ביחס לזמן) .
השם גם הוא רצף של רטטים ותדרים, מוזיקה שהגוף מנגן ומתוכנת להענות לה בכל רמ”ח, איזון מקסימלי אומר שהשם נותן מענה מדויק לעודפים או החוסרים שהזמן מייצר, במקסימום האפשרי.

בשיטת קוד-יה ניתן לראות אם קיים עודף חום או חוסר חום בנקודה ספציפית בגוף ובמידה והזמן לא משפר את המצב אלא הפוך והשם מייצר “קצרים” אנרגטיים וחוסר איזון, ניתנת המלצה לשינוי שם פרטי או משפחה או שם נוסף.

כל המלצה בוחנת לגופה, מה מבין השמות כיום לא מטיבים עם האדם ואת רצף הזמן באופן מעמיק.
כמובן שאפשר להתפשר, ההחלטה תמיד שמורה לאדם עצמו והיא זכותו המלאה, אבל כל פשרה על ההמלצה שניתנה משמעותה פשרה באיזון המקסימלי האפשרי לאדם.

ההבדל בין פשרה, איזון חלקי, לאיזון המקסימלי שניתן להשיג בעזרת שיטת קוד-יה:
למרות שתמיד המקודדים (מומחים בשיטת קוד-יה) יעשו את המקסימום בגבולות הניתן לשינוי, כשמתפשרים , איזון, מימוש הצלחה ובריאות, יהיו תלויים יותר בחלונות הזמן וההגנה תהיה יחסית.

לכן מומלץ תמיד לשקול לקבל את המקסימום שאפשר, בכל מצב בחיים בכלל 🙂

באיזה מקרים מומלץ לעשות שינוי שם ?

קבוצת מידע ותמיכה בתהליך שינוי שם