השם לא אשם

על שינוי שם מהמקורות, הלכה והדין האזרחי

“מתן שם במקרא אינו דבר של מה בכך[1]. על ערכו של השם אנו למדים מכך שלא הושלמה מלאכת הבריאה עד אשר ניתנו שמות לברואים. כך הקב”ה נתן שמות לכל ברואיו[2]ואף האדם אחר היווצרו עשה כן לכל החיות[3]. חז”ל סברו כי בשמו של האדם טמון לעיתים המפתח לגורלו ומתוך שכך שינוי השם יכול להביא לשינוי הגורל לטוב או לרע, ולעיתים אף יש בשינויו להביא לשינוי בתכונותיו האישיות של בעל השם. כך מצאנו בתלמוד את עמדת חז”ל כי “השם גורם”[4] לגבי רות המואביה אשר שמה גרם לה שתתגייר ויצא מחלציה מלך ישראל –
רות – מאי רות? אמר רבי יוחנן: שזכתה ויצא ממנה דוד שריוהו להקדוש ברוך הוא בשירות ותשבחות. מנא לן דשמא גרים (=מניין אנו יודעים שהשם משפיע וגורם)? – אמר רבי אליעזר דאמר קרא: +תהלים מו+ לכו חזו מפעלות ה’ אשר שם שַמּוֹת בארץ, אל תקרי שַמּוֹת אלא שֵמוֹת.
ובדומה שינוי שמו של אברם לאברהם בא ללמד על כך שנתעלה והפך מאדם פרטי ואנונימי ל”אב המון גויים”[5]ואולם המדרש בא ומוסיף כי הדבר מהווה אף שינוי במעלתו הרוחנית שכן השם אברהם בגימטריה עולה 248 לומר לך שהיה אברהם שלם ונכון ברמ”ח אבריו לקיים רצון הבורא [6]. ומתוך ששמו החדש של אברהם מלמד על ניתוקו מעולמו הקודם, ברורים דברי התלמוד במסכת ברכות[7]-
תני בר קפרא כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה שנאמר (בראשית יז) והיה שמך אברהם. רבי אליעזר אומר עובר בלאו, שנאמר (בראשית יז) ולא יקרא עוד [את] שמך אברם.
מאידך כאשר גורלה של נעמי מתהפך עליה לרעה והיא מאבדת את בעלה ושני ילדיה היא מבקשת מכלותיה –
“… אַל-תִּקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי קְרֶאןָ לִי מָרָא כִּי-הֵמַר שַׁדַּי לִי מְאד: אֲנִי מְלֵאָה הָלַכְתִּי וְרֵיקָם הֱשִׁיבַנִי ה’לָמָּה תִקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי וַה’ עָנָה בִי וְשַׁ-דַּי הֵרַע- לִי”[8]
הרי לנו – שינויי שמות מלמדים, בין השאר, על אירועים מכוננים בחייהם של הנושאים אותם – לטוב ולרע.

שמות המבטאים תכונות נפש ואופי של בעליהם
האמת תאמר – די לקרוא בשמות התנ”כיים: נבל, עכן,איזבל, ברע, ברשע, כושן רשעתיים ורבים אחרים כדי להסיק שמעבר לשם האמיתי מסתתרים מדרש וכוונת מכוון לשמות הללו.
והנה אף בתקופת התלמוד אנו מוצאים כי שונה שמם של תנאים בשל תכונותיהם כך מצינו, כדוגמה, בעניינו של התנא ר’ מאיר [9]
“לא רבי מאיר שמו אלא נהוראי שמו, ולמה נקרא שמו רבי מאיר, שהוא מאיר עיני חכמים בהלכה”.
ואף על ר’ מאיר עצמו מסופר כי היה בודק תכונותיהם של אנשים על פי שמם – “רַבִּי מֵאִיר הֲוָה דַיֵיק בִּשְׁמָא”[10]
הרי לנו – לשם יש משמעות, שם הוא ביטוי לאישיותו של האדם הנקרא בשם המיוחד לו.
מתוך שכך ניתן להבין את החשיבות שמצאו חז”ל בשינוי שמו של אדם כגורם לשינוי גורלו, וכך דרשו במדרש תנחומא:
רבי אליעזר אומר: שלושה דברים מבטלין גזרה קשה, ואלו הן: תשובה ותפלה וצדקה, אמר רבי יוסי: אף שינוי השם.
וכגון זה נכתב במסכת ראש השנה[11]-
אמר רבי יצחק: ארבעה דברים מקרעין גזר דינו של אדם, אלו הן: צדקה, צעקה, שינוי השם, ושינוי מעשה.

שינוי שם לצורך הפגנת בעלות
עיתים אנו מוצאים במקרא שינוי שם אדם על ידי בעל סמכות השולט בו. שינוי השם נועד להראות לכל כי בעל השם החדש נמצא תחת פיקוחו ושליטתו של בעל הסמכות המרשה לעצמו אף לשנות את שמו של הנשלט .
כך מצאנו את מלכי מצרים משנים את שמות הכפופים אליהם, פרעה שינה את שמו של יוסף ל”צפנת פענח”[12]ופרעה נְכֹה שינה את שמו של אליקים בן יאשיהו ליהויקים [13].
ומצאנו על המקום את דבריו של רש”י האומר –
“כן דרך המלכים והשרים שמכנים למשרתיהם שם שהם רוצים, דוגמא “ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח”, “ויקרא משה להושע בן נון יהושע” וכן: “וישם להם שר הסריסים שמות…”, והכל להודיע שהוא מושל בו לכנות לו שם כרצונו”.

השם כמבטא זהות לאומית ודתית
חז”ל מציינים את מעלתם של בני ישראל בכך שלא שינו את שמותיהם בעת שהייתם במצרים[14]-
“אמר רב הונא משום בר קפרא: בשביל ד’ דברים נגאלו ישראל ממצרים: שלא שינו את שמם וכו’. ראובן ושמעון ירדו, ראובן ושמעון עלו. לא היו קוראים ליהודה – רופא, ולא לראובן לוליאני, ולא ליוסף ליסטים, ולא לבנימין אלכסנדרי” [15]
וכבר שאל השואל וכי מה מעלה יש לשמירת השם, והשיב על כך רבי צבי אלימלך שפירא ממונקאטש[16]בעל ספר “בני יששכר”[17]כי העם המצרי ביקש לשעבד ולשבר הן את גופם של בני ישראל והן את רוחם ולפגום בליכודם הלאומי . על מנת לטשטש את זהותם הלאומית של בני ישראל בקשו המצרים לעקור את שמותיהם העבריים וליתן להם שמות מצריים אשר ישכיחו מהם את כור מחצבתם .
ואף הרב צבי אלימלך מרינוב כתב בעניינן של המיילדות העיבריות [18]-
“שיודע היה פרעה כי כל זמן שהמיילדות יהיו נקראות בשמותיהן העבריים יוכבד ומרים, לא יוכל לבוא אליהן בהצעה אכזרית של המתת ילדי ישראל, לפיכך ציוה עליהן תחילה לשנות את שמותיהן לשפרה ופועה… כי כל עצמו של האדם הוא שמו, טמיעת השם משפיעה מאוד על טמיעה פנימית של הרוח והאופי.”
על הקפדתו של יוסף להשתמש בשמו העברי על אף שפרעה שינה שמו לצפנת פענח כותב הגאון רבי זלמן סורוצקין זצ”ל בעל פירוש “אוזניים לתורה”[19]בשבט לשונו –
“צפנת פענח – השם הזה נזכר בתורה רק פעם אחת! ומזה ניכר שיוסף לא השתמש בו, אלא רק בשמו העברי. ומזה תוכחת מגולה לאלה, המשנים את שמם לשם האומות, ובפרט מי שזכה לקבל מהמלך את התואר לורד או ברון, והמלך שינה את שמו כנהוג, אז הס מלהזכיר להם עוד את שמם היהודי והוא וזרעו אחריו נוהגים סלסול בעצמם להיקרא רק בשם החדש, שהעניק להם המלך לשם ולתפארת. אבל יוסף הצדיק מאן להיקרא בשם הנכרי שנתן לו פרעה בשעת ההכתרה למשנה למלך, והוסיף להיקרא רק בשמו העברי – יוסף. הוא הודה במוצאו גם בהיותו בבית האסורים…והוא הודה בשמו העברי בשבתו בארמון המלך”.

שינוי השם בספרות ההלכה והספרות השו”ת
הרמ”א כותב [20]: “י”א שמי שיש לו חולה בביתו, ילך אצל חכם שבעירשיבקש עליו רחמים”. ועוד כותב הרמ”א: “נהגו לברך חולים בבית כנסת, ולקרוא שם חדש כישינוי השם קורע גזר דינו”.
בק”ק וורמיישא בימי הביניים, נהגו לקבוע על פי הגורל את השם החדש שיינתן לחולה שנשקפת לו סכנה. שמש בית הכנסת היה מגיש תנ”ך לנער בר מצווה, הנער היה פותח עמוד כלשהוא באופן מקרי ומראהו לשמש. השם הראשון של זכר או נקבה (לפי מינו של החולה) הנמצא באותו עמוד, נקבע כשמו של החולהבברכת “מי שברך” לחולה שאמרהרב.מנהג זה מבטא את התפיסה שמה שיצא בגורל הוא דברה של ההשגחה העליונה[21].
ר’ יהודה החסיד (אשכנז, המאה ה-13) מציין בצוואתו [22]כי אין לאדם לשאת אשה ששמה כשם אימו כשם שאים לאשה לשאת אדם ששמו כשם אביה וכתרופה לזה אשר בכל זאת נשא לאישה אישה ששמה כשם אימו מציע ר’ יהודה החסיד[23]
“ואם נשאה ישנה שם האחד אולי יש תקוה”
על דבריו של אלו של ר’ יהודה החסיד בצוואתו נשתברו קולמוסין רבים ורבים ניסו לברר טעמם [24], מקוצר המקום נביא לעניין זה אך ורק מדבריו של הרב חיים דוד הלוי הכותב [25]-
” מי שאינו מקפיד וחושש(=לישא אישה ששמה כשם אימו) לא יאונה לו כל רע, ואדם בריא בשכלו שאינו שם ליבו לכך , חזקה עליו שיראה נחת ואושר בזיווגו אף אם שמו כשם חותנו(וכן כלה ששמה כשם חמותה) לעומת זאת מי שבכל זאת חושש וחרד, כדאי שיוסיף לשמו שם נוסף, ודעת כל גדולי הפוסקים שדי בכך”
הרב חיים דוד הלוי נשאל אף האם מותר לשנות את שמו של ילד מאומץ בעת עלייתו לתורה ולקוראו על שם אביו החורג תחת אביו הביולוגי . הרחדה”ל דוחה את הדבר ומבהיר [26]-
“בזמנינו אפילו יתום אין להעלותו לתורה על שם אביו חורגו, שכן כבר נרשם על שם אביו מולידו בכל התעודות כנ”ל…”ולמשפחותם לבית אבותם ” אמרה תורה, לכן אין בשום פנים לעוקרו משם אביו האמיתי, ויעלה לתורה גם בבית הכנסת שמתפלל בו אביו-חורגו בשם אביו-מולידו”
בתשובה אחרת ממליץ הרחדה”ל לאב אשר לבנו שני שמות – עמרי בנימין – לשנות את שם בנו ע”י מחיקת השם “עמרי” שן עמרי היה מלך רשע אשר הנביא אומר עליו שהגדיל להרע מכל אשר לפניו[27]כיוון שאין זה ראוי לקרוא בשמות על שם רשעים[28]וכן בשל כך ששורשו של השם עמרי “עמר” מלמד על התעמרות ואכזריות [29].

הדין הישראלי
החוק הישראלי מאפשר לבגיר לשנות את שמו הפרטי ושם משפחתו כאוות נפשו[30]. מאידך בעניין שינוי שמו של קטין קובע סע’ 13 לחוק השמות כי לצורך שינוי שם משפחתו, להבדיל משמו הפרטי, יש צורך באישור בית המשפט . יודגש כי ע”פ סע’ 21 לחוק השמות הרי שכאשר המשמורת על הקטין מצויה בידי אחד ההורים הרי שהוא זה הרשאי לשנות את שמו הפרטי של הקטין ולעתור לשינוי שם משפחתו . על אף הוראת סע’ 21 לחוק נקבע בפסיקה כי אין בהוראה האמורה כדי לגרוע מזכותו של כל אחד מההורים לעתור לשינוי שם משפחתו של הקטין [31].
אשר לשיקולים המנחים את ביהמ”ש בבואו להכריע בענין שינוי שם של קטין, אין חוק השמות אומר דבר. ואולם ע”פ הוראות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, משנתגלעו סכסוכים בין הורים בענין מעניני אפוטרופסותם ובית המשפט נדרש נדרש לפסוק בעניינו של קטין יהווה “שיקול טובת הילד” השיקול הדומיננטי בהכרעתו [32]. מתוך שכך הכריע ביהמ”ש כי יש להוסיף לשמו של ילד אשר הוריו אינם נשואים ולא מתגוררים יחדיואף את שם משפחתו של האב נוסף על שם משפחתה של האם . באותו עניין אף קבע ביהמ”ש כי[33] –
“הואיל וכיום נתונה המשמורת בקטין בידי האב, הרי שהוא זה שפונה למוסדות ולגורמים השונים, בעניין הקטין ועל כן מצאתי לנכון ששם משפחתו של האב יופיע ראשון. לא נעלמה מעיני גם העובדה ששם משפחת האב הינו שם בעל משמעות של המשכיות לקטין, בעוד שם המשפחה בו בחרה האם נעדר כל קשר שורשי. הקדמת שם משפחתו של האב לשם משפחת הקטין, תקטין את הפגיעה בקטין, במקרה שהאם תחליט, מסיבה כלשהי, לשנות את שם משפחתה פעם נוספת”.
מאידך בעניין אחר בו נישאה האם בשנית ונולדו לה ילדים נוספים מבן זוגה החדש ואילו אביו של הקטין מיעט ליצור עימו קשר קבע בית המשפט כי אף שראוי להוסיף לשם משפחתו של הקטין את שם אביו הרי ששם זה יהיה שם שני לאחר שם המשפחה החדש של האם [34]
לפני בית המשפט לענייני משפחה בחיפה הובא מקרה בו אמו של קטין ואביו החורג עתרו לשינוי שם משפחתו של הקטין, שהיה כבן 11, לשם משפחתו של האב החורג. ההורים הסבירו את בקשתם בכך שהקטין מכיר את אביו החורג כאביו האמיתי ולמעשה אמו לא גילתה לו מעולם את זהות אביו מולידו . כב’ הש’ אבידן גלובינסקי דחה את הבקשה תוך שהוא מדגיש שדרך ההסתרה בה נקטו ההורים אינה משרתת את טובתו של הקטין, ובלשונו [35]-

מול רצונם של ההורים, האם והאב החורג, למנוע עבור הקטין סיבוכים ביורוקרטים שיפגעו לטענתם ברגשותיו, עומדת הטענה כי לקטין קיימת זכות יסוד לדעת מיהו אביו מולידו. אם וכאשר יגלה הקטין בעתיד כי המבקשים הסתירו ממנו את המצב האמיתי, האם לא תהיה בכך פגיעה משמעותית יותר ברגשותיו? האם ביהמ”ש צריך לתת יד להסתרת אמת שכזאת מפניו של הקטין ולתת למבקשים להמשיך ולנקוט בדרך שבה הם נוקטים?
מטעמים דומים סירב כב’ הש’ פיליפ מרכוס מבית המשפט לענייני משפחה בירושלים לשנות את שמו של קטין לשם משפחתה החדשה של האם אשר נישאה מחדש וזאת למרות שהבקשה הוגשה בהסכמת אביו הביולוגי של הקטין . כב’ הש’ מרקוס הדגיש בהחלטתו כי [36]-
מניעיהם של האם ושל האב הביולוגי הם לכאורה טובת הקטין; אך לא אוכל להשתחרר מהרושם ששניהם דואגים יותר לאינטרסים של עצמם: האב לחילוץ הכבוד שאבד לו, והחרטה על זה שהסכים לנתק את הקשר עם הקטין, והאם לשימור המסגרת המשפחתית הנוכחית שלה. לא מצאתי כל פגם בהתנהגות האב הביולוגי מאז הגירושין, אשר היה בו כדי לפסול את הקטין מנשיאת שם משפחתו
הרי לנו שגם המחוקק יצא מתוך הנחה כי שמו של אדם אינו עניין של מה בכך, מלמד הוא על שורשיו ויש בו להשפיע רבות על עתידו .
—————————

[1]המבקש להעמיק בסוגיה יעיין – ערך “שם”, אנציקלופדיה מקראית, כרך ה, עמוד 34; י’ זקוביץ, כפל מדרשי שם, עבודת גמר בחוג למקרא, ירושלים תשל”א עמ’ 99; אמירה גולדשטוף (פרנק), שינוי השם במקר, מכלול , גליון ט”ז ; גדי סמואל, חילופי שמות במקרא , פורסם באתר דעת בקישור http://www.daat.co.il/daat/tanach/maamarim/hilufey-2.htm, ‘ פליישמן, למשמעותם של שינויי השם ומצוות המילה, בית מקרא 46 ( תשס”א), ירושלים עמ’ 310; ש’ קוגוט, מדרשי השם ליעקב ולישראל ותפיסת המרת השם בפרשנות היהודית המסורתית, תהלה למשה, עורכים: אליהו דב אייכלר, עמ’ 219; מדרשי שמות במקרא, הוצאת רביבים רמת גן, תשמ”ח עמ’ 18.

[2]”ויקרא אלקים לאור יום ולחושך קרא לילה” (בראשית א, ה) “ויקרא אלוקים לרקיע שמים” (שם, שם, ח)
[3]בראשית ב, כ
[4]ברכות דף ז עמוד ב

[5]בראשית י”ז ה
[6]וראה לעניין זה מאמרו של יעקב שופט, על מדרש שמות בתורה ובכלל, בספרו תנ”ך ועו”ד, תל אביב, תשס”א עמ’ 124
[7]ברכות דף י”ב ע”ב
[8]רות, א’ כ-כא
[9]עירובין (י”ג, ב’)
[10]יומא, פ”ג, א
[11]ראש השנה דף טז עמוד ב ופירש הדברים הריטב”א בחידושיו שם – “פי` שינוי השם שמשנה שמו שאינו האיש בעל העבירות כדי שלא יזכירוהו לרעה” והוסיף במהרש“א חידושי אגדות שם “וכן נראה דאין סברא דשינוי השם בעלמא בלא צווי הש“י יבטל הגזרה…אלא כשנותנין לאדם שם אחר יחשוב אני שחטאתי מה יועיל בי שינוי שמי בהוראת שמי למזל אחר שהרי החטא מעכב בי וע“י כן ישים אל לבו לשוב בתשובה שלמה ושהוא רוצה להעשות איש אחר וצריך אני לתקן מעשי וכן תפרש הענין בשינוי מקום מאברהם”
[12]בראשית מ”א, מ”ה
[13]מלכים ב כ”ג, כ”ד
[14]ויקרא רבה פרשה ל”ב
[15]מאידך בימי הבית השני, בהשפעת התרבות ההלניסטית ששלטה באותם ימים, קיבלו יהודיםרבים, בהם גם תלמידי חכמים, שמות יווניים, כמו אלכסנדר, אריסטובלוס או הורקנוס, במיוחד מחוץ לארץ ישראל, וכך אמנם אומרים חז”ל: “רוב ישראל שבחוץ לארץ שמותיהןכשמות עכו”ם” (גיטין יא, ע”ב).
[16]מעניין לציין לעניינו את סיפור נתינת השם לרבי צבי אלימלך שפירא עצמו – לפניו נולדו להוריו מספר ילדים, שנפטרו בילדותם, על מנת לנסות למנוע גם את מותו של הרך העתידי, התייעצה אמו עם אחיה רבי אלימלך, בשאלה איזה שם לתת לילד שייוולד, שם שישמור עליו. על פי המסופר, הבטיח ר’ אלימלך לאחותו שייוולד לה בן זכר שיחיה ויאיר את העולם בתורתו הקדושה, והורה לה לתת לילד את שמו (כלומר אלימלך) כסגולה לאריכות ימים. מאחר שביהדות האשכנזית לא מקובל לתת לאדם שם של אדם חי, הוסיפו לשמו של התינוק את השם צבי (הרש).אגב – יש הטוענים שהחליף את שם משפחתו מלנגזם לשפירא על מנת להתחמק משרות צבאי
[17]בני יששכר, חודש ניסן ד’,י
[18]הובא במעינה של תורה על פרשת שמות
[19]אוזניים לתורה על פרשת מקץ
[20]יו”ד סי’ של”ה סעי’ י’
[21]ראה מאמרו של פר’ עלי מרצבך “אורך שמותם של המרגלים” בקישור http://www.biu.ac.il/JH/Parasha/shlach/mer3.html

[22]ספר חסידים (מרגליות) צוואת ר’ יהודה החסיד
[23]וראה בשו”ת דברי חיים אבן העזר חלק א סימן ח ובשו”ת נודע ביהודה מהדורה תנינא – אבן העזר סימן עט שסברו שר’ יהודה החסיד אמר דבריו רק לבניו ולא לכולי עלמא
[24]ראה בהרחבה הטעמים שהביא הרב חיים דוד הלוי בתשובתו – עשה לך רב, חלק ב’, עמ’ נ”ז
[25]ראה הערה דלעיל
[26]עשה לך רב, חלק ו, ס”ח
[27]מלכים א’ ט”ז, כ”ה
[28]ראה דברי החיד”א בספרו “יוסף אומץ” סי’ י”א ס”ג
[29]עשה לך רב, חלק ט’, ט”ו
[30]סע’ 10 לחוק השמות תשט”ז – 1956
[31]תמ”ש (יר’) 24281/99 פלוני נ’ אלמונית תקדין – משפחה 2000 (3) 271
[32]ע”א 486/72 פלוני נ’ אלמונית, פ”ד כז (2) 673, ע”א 209/54 שטיינר נ’ היועץ המשפטי לממשלה, פ”ד ט(1) 251 ,241 וע”א 2266/93 פלוני (קטין) ואח’ נ’ פלוני, פ”ד מט (1) 221 ורבים אחרים.
[33]תמ”ש (ירושלים) 9182/06 – א’ נ’ מ.י. . תק-מש 2007(2), 656

[34]תמ”ש (קריות) 13721/04 – פלונית נ’ אלמוני ואח’ . תק-מש 2006(1), 188
[35]תמ”ש (חיפה) 13900/03 – א.פ. נ’ היועץ המשפטי לממשלה . תק-מש 2004(1), 287
[36]תמ”ש (ירושלים) 27150/00 – הקטין א.י.פ באמצעות נ’ מ.י.פ ואח’ . תק-מש 2003(2), 248″

פורסם במדור כללי – תפוז, פרויקט פרשת השבוע
—–
“שם טוב משמן טוב” קהלת