אותות ואותיות

מאז ימי קדם, אנחנו לא כותבים בעברית אלא משתמשים בכתב אשורי. כשבית המקדש היה קיים ועד זמן שלטון אשור ובבל בארץ השתמשנו בעברית שהאותיות שלה שונות לחלוטין מה”עברית” בה אנו משתמשים כיום…
לאותיות בעברית עתיקה זו המחוברים לעבריים, בה השתמשנו כשבית המקדש היה קיים, יש כוח לחולל אנרגיה וליצור מציאות ממש, על פי קודים וחוקים קדומים, הקשורים לטכנולוגיה של הבריאה. הכהנים למשל, השתמשו בשילוב של אותיות ואבנים על גבי החושן על מנת להבריא אנשים ולעשות נסים גלוים ממש, האותיות יצרו מציאות וכיום לעומת זאת, האנרגיה של העברית הכתובה נחלשה כיון שתדר האותיות בהן אנו משתמשים, שהן לא עברית, לא באמת מחוברות אלינו כעבריים..אולי לכן כבר לא רואים נסים גלויים כמו בימי קדם ואנו לא מחוברים לכוחות היקום השורשיים שלנו.העברית – לעבריים, תפקידה ליצור מעבר, גשר בין עולמות עליונים ותחתונים . אם זאת ולמרות שההשפעה של העברית הכתובה חלשה יחסית, העברית כשפה המדוברת עוצמתית כתמיד, האותיות אותן אנו מדברים/מנגנים, בכלי הזה שהוא הגוף שלנו, דרך מיתרי הקול ובתיבות התהודה שלנו – הריאות, הן לא מופרדות מהקיום הפיזי שלנו – הגוף, כל אות שייכת לצ’קרה שהיא למעשה ריכוז חום מעל בלוטה עצבית או הורמונלית בגוף, (כגון בלוטת התריס – צ’קרת הגרון, יותרת המוח – צ’קרת הכתר וכו’) האותיות, ממש רוקדות ומתנגנות מהצ’קרות ומשפיעות על הגוף ועל כל המציאות שלנו והן בעלות צליל וצבע ייחודיים.למשל האותיות ד, מ, ת: כולן שייכות לצ’קרת השורש, הממוקמת בבסיס הגוף: באגן והיא מציינת קרקע, שורש, יציבות, הגיון, התקדמות איטית, מסגרת. הצבע של אותיות אלה הוא אדום .
בהתבוננות בצורת האותיות העבריות, החזקות מבחינה אנרגטית שהיו קיימות בזמן בית המקדש, נוכל להבין הרבה מאד על האנרגיה של האות. הצורה של האות, למשל קו או עיגול, או האם רישום האות נעשה מלמעלה למטה והפוך כאשר מעלה: שמים – אנרגיה שכלתנית, רוחנית, מטה: אדמה – אנרגיה מעשית, חומרית, ארצית.
לרוחב בכיוונים מנוגדים: ימין: הצד הגברי – המוחצן, חזק, משפיע, שולט, יאנג, שמאל: הצד הנשי – המקבל, המושפע, מופנם, יין.
לדוגמא ההבדל בין האותיות ד’ ות’ : צורת האות ת’ המקורית מתקופת בית המקדש או אף קודם לכן היא X
X מצביע על תנועת אנרגיות בכיוונים מנוגדים מימין לשמאל ומשמאל לימין, קונפליקט בין תנועה זכרית לנקבית, כאשר ההצמדות בנקודת המפגש אמצעית מצביעה על: שיתוף פעולה בין כוחות מנוגדים או ויכוח מפרה לצורך קידום.
צורת האות ד’ בעברית עתיקה היא משולש , שוב אנרגיות הבאות מכיוונים שונים, כאשר יש להן בסיס משותף והן בונות יחד הגנה, נשענות אחת על השנייה בכוח שווה ומייצרות צמיחה הדרגתית, כלפי מעלה – אנרגיה רוחנית בעלת בסיס ארצי מוצק ויציב – האות ד.
נתבונן בעוד אות לדוגמא ומה היא משקפת : ע’ O עיגול (ע) – (חוני המעגל) כוח רוחני, ואקום אנרגטי, משיכת אנרגיה פנימה להתכוונות מסוימת, האות ע’ שייכת לצ’קרה העין השלישית. האות ט נראית כעיגול O שבתוכו סימן +, איקס בזוית שונה מהאיקס של האות ד’ אבל עדיין איקס, האות ט שייכת לצ’קרת העל, המסמלת מלחמה על אידיאלים וצדק, רוחניות גבוהה המדברת על שליחות ליצור עולם טוב יותר. ויכוח לצורך עליית מדרגה רוחנית.
לכל צורה יש תנועה ומשמעות המשתקפת בצורה, אפילו גוף האדם לדוגמא הוא קו אורך עומד בין שמים לארץ, משמש כצינור להעברת אנרגיה בין שמים ואדמה.
המילה אדם 1, 4, 4 מורכבת מאותם מספרים כמו המילה קיים 1, 1, 4, 4 או אמת – 144 אף היא, מצביעה על הקשר או זרימת אנרגיה בין צ’קרת הכתר (מס’ 1 – ראש) לצ’קרת הבסיס (שורש – מס’ 4 – אגן) זרימה לאורךכל הגוף מלמעלה למטה או הפוך בין שמים לאדמה להוכיח קיומו של עניין במציאות.
קווי רוחב בגופינו: לדוגמא – ידיים, כתפיים וכפות רגליים – קווי חסימה נותנים שהות לאנרגיה להיעצר במקום אחד לזמן מסוים לצורך עשייה, למידה או שיקול דעת.

“תחילת כל ההוויות – למעלה בכוחות עליונים , וסופם למטה: אמנם פרט אחד שיוצא מן הכלל הזה והוא מה שונע לבחירת האדם – נתן לו כוח להיות מניע לעולם עצמו ולבריותיו, כפי מה שיבחר בחפצו.
ונמצא בעולם שתי תנועות כלליות הפכיות: האחת טבעית מוכרחת והשנייה בחירית, האחת מלמעלה למטה והשנייה מלמטה למעלה: המוכרחת היא התנועה שמתנועעים השפלים מהכוחות העליונים, והנה היא מלמעלה למטה: הבחירית היא מה שאדם מניע בחירתו … ונמצאת התנועה הזאת מלמטה למעלה, הפך הטבעית המוכרחת”.
(דרך ה’ – ר’ חיים לוצטו)

האותיות הן מעין הולוגרמות של סיטואציות. ציור האות, מחשבה עליה והגייתה (גלי מחשבה או קול) שולפות מידע דרך הכלי המוזיקלי שהוא אנחנו ומשגרות אותו לחלל , אנו מזמנים בשימוש בכל מילה, את הרגע שבו “התגבשה” האות (זמן=תנועה במרחב) והתחולל תהליך הקשור באותה אנרגיה. שימוש באות משמעו בריאה באמירה – ‘אברא כדברא’, הבאת אנרגיה מעולמות שבהם אין צורה, לעולם המעשה שבו אנרגיה, צליל וצבע הופכים לצורה , כל מילה היא למעשה יצירה של יש מאין, זימון חלקיקי מציאות.
בעזרת שימוש מכוון ומדויק באותיות, אפשר לקפוץ בזמן, ממצב תודעתי למצב תודעתי אחר, גם השם שלנו הוא צירוף של אותיות – תנועות במרחב והזמן (סיטואציות) היוצרות הרכב ומערכי תגובות שונים מאדם לאדם (ידוע שחכמים ומקובלים כמו המהר”ל היו מבצעים קפיצות בזמן).
כאשר מבינים את סוד תנועת האנרגיות בחלל או את מכלול האנרגיות המתקיימות באדם, על פי האותיות שהוא נושא בשמו, ניתן לאבחן את המציאות היום יומית שלו ביחס לזמן ואף ניתן לרפא חוליים שהם לכאורה קשים מנשוא, כהרף עין , בעזרת שימוש באותיות, בתהליך של הנחת אותיות ספציפיות במקומן הנכון (ע”י פתיחת צ’קרות חסומות – תקיעות של תנועת האנרגיה). נוכל להעביר אנרגיה (חום) מצ’קרה בעודף לצ’קרה בחוסר (קור) וליצור איזון ביניהן ולחולל שינוי מהותי בחיי אדם.

22 אותיות יסוד, ויקטוריה חנה – יוצרת מדהימה!